האדמו"ר רבי אליהו יוסף ראבינאוויטש מבאפאלאו זצ"ל והצעתו לתקנת עגונות

תמונת האדמו"ר רבי אליהו יוסף ראבינאוויטש זצ"ל מבאפאלאו כפי מה שמופיע בעיתון "די ווארהייט" כ"ו תמוז תרע"א

ר' אליהו יוסף ראבינאוויטש נולד בשנת תר"י לאביו ר' גדליהו אהרן בעל "חן אהרן" מליניץ וסקאליווקא בן ר' יצחק יואל מליניץ בן הרה"ק ר' גדליהו בעל "תשואות חן" מליניץ זי"ע מתלמידי מרן אור שבעת הימים הבעש"ט זי"ע. ולאמו הרבנית בילא בת ר' שמואל אברהם אבא שפירא מסלאוויטא בן ר' משה מסלאוויטא בן הרה"ק ר' פנחס מקאריץ זי"ע.

כשהגיע לפרקו נשא את בת ר' משולם זושא יצחק מטלומאטש (נכד באח"ב להרה"ק הרבי ר' זושא מאניפאלי זי"ע) חתן ר' יעקב ישראל מטשערקאס בן הרה"ק ר' מרדכי מטשערנאבל זי"ע.

מעולם מאס בכתר האדמורו"ת ומשרת הרבנות וישב עה"ת ועל העבודה, והתקשר בקשר אמיץ וחזק לגיסו (בן חותנו) הרה"ק ר' מרדכי דוב מהארנאסטייפל זי"ע.

בזיוו"ש נשא את בת הרה"ק ר' יעקב יצחק ממאקארוב זי"ע נכד הרה"ק מטשערנאבל זצ"ל והתיישב בקעשינוב, ובעת מאורעות הפאגראמים בקעשינוב היגר לארה"ב בשנת תרס"ז ונתיישב ב'איסט סייד' במאנהעטן.

בשנת תר"ע עבר לעיר באפאלאו במדינת ניו יארק לשמש ברבנות קהל "ברית שלום - אנשי רוסיא" ושם נסתלק ביום י"ג חשון תרע"א ושם הובל למנוחות ובנו אהל על קברו. בפנים האהל לא שמו מציבה כפי מנהג טשערנאבל ועוד צדיקים, ובשלט על פי פתח האהל חרתו אלו הדברים :

פ"נ

בן פורת יוסף, גאון חריף וחכם לב

סיני ועוקר הרים, מורנו הרב ר'

אליהו יוסף בהה"צ הר' גדליה אהרן זצ"ל

מחצבתם קודש, שלשלת היחוס

מקדושי סלאוויטא וליניץ זי"ע

נפ' י"ג מרחשון תרע"א לפ"ק

ת' נ' צ' ב' ה'

האהל בעיר באפאלאו נ.י. על קברו של הרה"צ רבי אליהו יוסף זצ"ל נצר לשושלת ליניץ מגזע הגה"ק בעל תשואות חן מתלמידי הבעשטה"ק זי"ע

בעיית העגונות באמעריקא

בימי מלחמת העולם הראשונה בה נלקחו אלפי יהודים לצבא מבלי באי ביתה, והרבה מנשותיהם נשארו עגונות בלי ידיעה ברורה על גורל בעליהם, אם שרדו בחיים או נהרגו רח"ל בשדה הקרב, שקדו גדולי ישראל בכל מקומות מושבותיהם להציל את בנות ישראל מכבלי העיגון, ועל כל עגונה ועגונה ישבו בתי דינים בכל ערי ישראל לעיין בדיניהם ולנסות להתירם להינשא כדת וכדין עפ"י ההלכה, ואזרו חיל בכחא דהתירא לתקנות העגונות האומללות.

באמעריקא שבימים ההם היתה בעיית העגונות מסוג נוסף על אלו שבאירופה, מלבד מה שהרבה עגונות עזבו את ארצות מולדתיהם והיגרו לאמעריקא, ועקבות בעליהם בצבא לא נודע ונשארו גלמודות, שררה פה רוח של הפקרות פריקת עול, והיה אלו שהיגרו לאמעריקא עם בעליהם אבל הבעלים עזבו אותם ונמלטו לעיירות אחרות לחיות חיי הפקר, מבלי לגרש את נשותיהם שאותם עזבו לאנחות עניות ומרודות ועיניהם כלות ומיחלות לתיקון.

בהעיתונים של אז חוללה רעש על ענין "תקנת עגונות" רעש שהתחילה בקצה המחנה ע"י העיתונים החילונים עם טענות על הרבנים שישבו על מדין ומה אינם עונים לקול שועת אסורו"ת של אחותיהם בנות ישראל, ואינם עושים מה שיבכלתם להתירם מכבלי עיגונם. בכל יום יום קמו כתבנים ולברלרים עם עצות להרבנים מה יעשו ואיך יעשו, וכל הגולה היתה כמדורת אש, ובפרט אחרי שהסמינר של הרע-בנים בראשות דר. שניאור זלמן (סאלאמאן) שעכטר הידוע לשמצה רצו לחדש הענין של "תנאי בנישואין" וגדולי ישראל מכל קצוי תבל הרעישו עולמות נגד דבר כזה.

הצעת תקנת עגונות ע"י האדמו"ר רבי יוסף ראבינאוויטש מבאפלאו

בחודש תמוז שנת תרע"א כמו חצי שנה לאחרי פטירת האדמו"ר רבי אליהו יוסף ראבינאוויטש בעיר באפאלאו אשר בניו יארק, נדפס בהעיתון "די ווארהייט" מכתב של ראשי קהילות "ברית שלום" ו"דורש לציון" שבבאפאלו, וחתומים בשמותם; אלימלך אלאק, משה סמולאוו, יצחק קעץ וחיים קאהן ובה מפרסמים דעת תורתו של רבם לשעבר הגאון רבי יוסף ראבינאוויטש שמצאו בין כתביו ברצון לפרסמו רק שנטרפה עליו השעה, ועפ"י עדותם מסרו האדמו"ר גם בעל-פה בביקורו פעם במשרדת המערכת של העיתון, לעורר לבב הרבנים עם הצעה לתקנות עגונות.

החידוש שבמכתב הזה הוא שהתקנה, על אף שאינו רק בתורת הצעה, ובלשונו בחתימת מכתבו "סוף דבר, לבי לבי לחוקקי ישראל, מי לד' אלי, מקום הניחו לי להתגדר בו, ואתם גם אתם שחרו מכחכם לתקנות עגונות, אני פתחתי לכם פתח כפתחו של מחט, ואתם פתחו לי פתח כפתחו של אולם, ויחשב לכם לצדקה כי פי ה' דובר, וחי בהם" אבל כשנעיין על פתחו שפתח כפתחו של מחט נראה שזה מעין מה שפתחו הפוקרים בהצעה להנהיג תנאי בקידושין שעל ידה יופקעו הקידושין למפרע באם הבעל יעזוב את אשתו, ולא נהיה נצרכים לחכות על גט פיטורין.

בתוך הדברים מוסיף רבי יוסף שבזכרונו כאשר פעם עסק בענין תקנה לעגונה בעת היותו עדיין בארץ מגורי אבותיו, וגם אז רצה לחדש ענין של תנאי ולקח הסכמה על ההיתר מ"ידידי הרב הגאון הרי"א מקאוונע, ומגיסי הרב הגאון והצדיק רבי מרדכי דוב מאירנאסאפליע" והסכימו שניהם על הסברא, והרבי ר' מאטעלע אף כתב לו בכתב עם תוספות מראי מקום שגם התרומת הדשן בפסקים סי' קל"ט ס"ל כן.

מן הנכון לציין שבענין כעין זה יש תשובה שנדפסה בספר "ענף עץ אבות" להג"ר דובער מענקיס שנדפסה בזיטאמיר בשנת תר"ס בהסכמת גודלי וצדיקי דורו, ושם בסי' א' כותב באריכות בענין היתר עגונה ומקדים שקיבל ע"ז הסכמה מהרמ"ד מהארנאסטייפל זצ"ל (ועי' שם בהסכמת הרה"צ רבי ישעי' ממקארוב שכותב בפירוש שאינו מסכים על היתר העגונה שבתשובה א').

מכתבם של ראשי קהילות באפלאו להעיתון "די ווארהייט" עם הצעת האדמו"ר רבי יוסף ראבינאוויטש זצ"ל מבאפלאו בענין תקנות עגונות

האם יש בדפוס היתר כזו מהגאון הצדיק רבי מרדכי דוב מהארנאסטייפל זצ"ל גיסו של האדמו"ר רבי יוסף מבאפאלאו?

תשוח"ח לחבירינו היקרים הרב יצי"ב פתגם על מציאת המאמר ב'די ווארהייט" ולהרב ר' נחוניא על הוספות מראי מקומות 

ר' פנחס מנחם (מענדיל) היילפרין: לובלין תקס"א - וואשינגטאן תרכ"ג

ר' פנחס מענדל היילפרין נולד בעיר לובלין המפורסמת בשנת תקס"א לאביו הנגיד מנכבדי העיר ר' געציל היילפרין, הבן ר' פנחס מענדל נתגדל על במתי התורה ולימים גם עסק בחקירה ובמדעי תבל, עבר מפוילן להונגריה ושם התידד והתכתב עם ראשי המשכילים כמו גרץ ורפפופרט והושפע רבות מהם.

כשלעצמו נשאר אדוק בשמירת התורה והמצוות, ואף נלחם נגד תנועת הריפורמה והדפיס קונטרס בת י"ג מכתבים בשם "תשובות באנשי און" (בעילום שם רק רמז את שמו בדף השער בסופי תיבות שמו ס. מ. ן.  פנח'ס מנח'ם היילפרי'ן) נגד האלדהיים וריעיו שרצו לעקור דיני קידושין עם תנאי בנישואין.

דף השער של הספר "תשובות באנשי און" שחיברו רבי פנחס מענדיל היילפרין נגד תנועת הריפורם

הקונטרס על אף היותו נכתב לנגח את המסיתים ומדיחים, עוררה קנאות המקנאים קנאת השם מצד האחר, ורב נכבד מהונגריה הגאון רבי יצחק צבי מארגארעטין זצ"ל אב"ד אבראהאם יצא נגדו בספרו "תוקף התלמיד" שתקף את הרב היילפרין בזה שרצה להגיה ולחדש בדברי חז"ל "כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש" לשנות את הגירסא ל"כל דמגרש אדעתא דרבנן מגרש" ומעניין שמצאנו בהגהות "מראה כהן" להג"ר בצלאל הכהן מווילנא זצ"ל עמ"ס יבמות דף צ: שהביא את סברת ה"תשובות באנשי און" ולא רק שלא חרה אפו על זה אף דן בדבריו לשיטתו.

הגהות "מראה כהן" עמ"ס יבמות דן בחידושו של הרפ"מ היילפרין בספרו "תשובות באנשי און"

רפ"מ חיבר גם אבן בוחן פי' על ספר מלות ההגיון להרמב"ם ושכל טוב והוא ח"ב לספרו אבן בוחן ובו קבוצת מכתבים עם ויכוחים נגד המשכיל גייגר ועוד (פרנקפורט תר"ו).

בשנת תרי"ט עזב היילפרין את אירופה והיגר לארה"ב בה התיישב בעיר הבירה וואשינגטאן די. סי.  ושם נפטר ביום י' שבט שנת תרכ"ג,  כנשפטר הודיע החכם הרב דר. חיים ג. (הענרי) ווידאווער על פטירתו בהעיתון המגיד:

והנה מה שנחרת על מצבתו בעיר הבירה וואשינגטאן על הביה"ח וואשינגטאן היברו סעמיטערי:

צאצאי ר' פנחס מענדל כבר לקחו מקח רע לעצמם ובחרו בדרך עקלתון,
1. בנו פרופסר מיכאל היילפרין
2. בתו שרה פרנקלין היתה אמו של פרופסור פאביאן פרנקלין
3. בנו אייזיק גם הוא היגר לארה"ב והתגורר בוושינגטאן ומת שם בשנת תר"ס
4. בתו פאני נישאה לדר. זשעימס הורוויץ מקליבלנד.

כשמת בנו מיכאל היילפרין בניו יארק בשנת תרמ"ח קונן עליו משכיל אחד בעיתון המליץ שהעלים את שמו רק חתם בר"ת יש"ן, ובין השאר ממליץ דברים כדרבנונות עד כמה הרחיק הבן לכת מדרכי אבותיו, וכה דבריו: "מי יגלה עפר מעיניך ר' פנחס מענדיל, וראית את הספר אשר כתב בנך בכוריך אשר אהבת, אולי הניפות שנית ידך לכתוב "תשובות באנשי און" אבל לא נגד האלדהיים וגייגער ובנותיהן, כי אם נגד בנך אשר יצא מחלציך"

-

הנה כתבה ומאמר ארוך (באנגלית) בעיתון 'אקסידנט' עם ביגורפיה מורחבת על ר' פנחס מענדיל היילפרין.

https://www.dropbox.com/s/pavvchvtgm3sc30/PM%20Heilprin.pdf?dl=0